<h1>מנורת המאור נר שלישי סימן קכ"ו</h1>
<h2>דף ו.</h2>
ואף הקדוש ברוך הוא, שהוא יוצר הכל כביכול, הוא מתפאר בהן, עד שהמשילו ואמרו הנחת תפלין באל יתברך, דגרסינן בפרקא קמא דברכות (ו, א), אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפלין, שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו (ישעיה סב, ח), 'ימינו' זו תורה, שנאמר מימינו אש דת למו (דברים לג, ב); 'ובזרוע עזו', אלו תפלין, שנאמר ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו וגו' (תהלים כט, יא). וכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך (דברים כח, י). ותניא, רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש. אמר ליה רב נחמן בר רב יצחק לרב חיא בר אבין בתפלין דמרי עלמא מאי כתיב בהו, אמר ליה ומי כעמך ישראל גוי אחד וגו' (דברי הימים א יז, כא). אמר ליה ומי משתבח הקדוש ברוך הוא בתושבחותייהו דישראל, אמר ליה אין, דכתיב את ה' האמרת היום (דברים כו, יז) וכתיב וה' האמירך היום (שם שם, יח). אמר ליה הקדוש ברוך הוא לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר שמע ישראל וגו' (שם ו, ד), אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד וגו'. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי תינח בחד ביתא דתפילין, בשאר בתי מאי איכא, אמר ליה מסתברא, כי מי גוי גדול (שם ד, ז), ומי גוי גדול (שם שם, ח), דדמיין אהדדי, בחד ביתא; אשריך ישראל (שם לג, כט), או הנסה אלהים (שם ד, לד), בחד ביתא; ולתתך עליון (שם כו, יט), בחד ביתא; ומי כעמך, בחד ביתא. וכלן כתיבי בדרעא. ולפי שמצוה זו היא קדושה רבה שמתפאר בה יוצרנו, על כן צריכין גוף נקי וקדוש, כדגרסינן במסכת שבת, פרק במה טומנין (מט, א) ובפרק רבי אליעזר (דכלים) [דמילה] (קל, א): אמר רבי ינאי: תפלין צריכין גוף נקי וקדוש כאלישע בעל כנפים. מאי טעמא, אביי אמר שמא יפיח בהן. ורבא אמר שלא יישן בהם. ואמאי קרו ליה אלישע בעל כנפים, שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל, שכל מי שיניח תפלין ינקרו את מחו. והיה אלישע מניח תפלין ויוצא לשוק וראהו קסדור אחד וברח מפניו ורץ אחריו. כיון שהגיע אצלו, נטלן מראשו ואחזן בידו. אמר לו: מה זה בידך, אמר ליה כנפי יונה. פשט ידיה ונמצאו בו כנפי יונה. ולפיכך היו קורין אותו אלישע בעל כנפים. ומאי טעמא אמר לו כנפי יונה, דמתילא כנסת ישראל לכנפי יונה, שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סח, יד), מה יונה זו כנפים מגינות עליה, אף ישראל מצות מגינות עליהם. וגרסינן נמי בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת קל, א) תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליה בשעת השמד, כגון עבודה זרה, עדין היא מחזקת בידן; וכל מצוה שלא מסרו ישראל עצמן עליה בשעת השמד עדין היא מרפה בידן, דאמר רבי ינאי תפלין צריכין גוף נקי וכו', כדאיתא למעלה. וחומרא זאת שצריכה גוף קדוש, היא למי שיניחם כל היום, אבל להניחם בשעת התפלה, כל אדם כשר שאינו הולך בדרך לא טובה ראוי להניחן ובלבד שלא יקל את ראשו ואל ימשך בשחוק ולא בשיחה בטלה.
<h2>דף יא.</h2>
והם פאר לישראל, כמו שדרשו על פארך חבוש עליך (יחזקאל כד, יז), אלו תפלין שבראש.
<h2>דף יד:</h2>
ואם אינו מניחן אפילו בשעת התפלה מעיד עדות שקר בעצמו, כדגרסינן בפרק היה קורא (ברכות יד, ב), אמר עולא: כל הקורא קריאת שמע בלא ציצית ובלא תפלין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו. רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כאלו הקריב עולה בלא מנחה, זבח בלא נסכים. וגרסינן בספרי: מי שאינו מניח תפלין יש עליו שלש מאות ענשין, כנגד ימות החול שבשנה הראויים להניח בהם תפלין, שאין לנו מצות שתהא אות ועדות כי אם שלש, מילה ושבת ותפלין, שנכתבו בשלשתן אות ואין ישראל מברר עדותו אלא בשני עדים. הילכך בשבת או ביום טוב שיש לו שני עדים, מילה ושבת, פטור מלהניח תפלין, אבל בחול אם אינו מניחם לא נשאר לו כי אם עד אחד. ולכך חשבו מהשמונה שאמרנו, שהם כמנדים לשמים, רוצה לומר, מרוחקין מרחמי שמים. וגם אמרו (ר"ה יז, א), על מי שאינו מניחן כלל, שנקרא מפושעי ישראל בגופן וקראוהו: קרקפתא דלא מנח תפלין מעולם. ונקרא עם הארץ לכל חומרותיו, כדאיתא למעלה (סי' קכד, א), בענין ציצית. ולא עוד, אלא שאמרו (מנחות מד, א): כל מי שאינו מניח תפלין עובר בשמונה עשה בכל יום, שהרי יש בכל אחד ארבע פרשיות שכתוב בהם מצות עשה. ראו כמה יש לו לאדם לעשות לקדש עצמו ואל יפול בענשין הללו.
